נגד הנתבע, יו"ר ועד מקומי של ישוב, הוגשה תביעה לתשלום פיצוי על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. הוועד המקומי של הישוב הגיש בקשה הנתמכת בנייר עמדה מטעם היועץ המשפטי של הוועד המקומי, הנושאת כותרת "הכרת יועץ משפטי רשות מקומית בחסינות עובד ציבור", שבה הביע הוא את עמדתו כי יש להכיר בחסינות הנתבע, בהיותו עובד ציבור, אשר פעל תוך כדי תפקידו השלטוני. לפיכך נטען בבקשה, כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבע ולקבוע כי הנתבע בתביעה יהיה הוועד המקומי. כן התבקשה ארכה להגשת כתב ההגנה עד הכרעה בבקשה. התובעים מתנגדים לבקשה.
עניינה של החלטה זו הוא אפוא, בשאלה, אם בנסיבות העניין יש מקום לקבלת הבקשה להכיר בחסינות הנתבע מפני התביעה, בהיותו עובד ציבור, שהוא עובד של רשות ציבורית, וזאת בהתאם להוראות סעיף 7א(א) בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
א. נושא התביעה ועיקרי העובדות הרלוונטיות
2. ארבעת התובעים הם חברי ועד הישוב שערי תקווה (להלן - הוועד המקומי ו- הישוב, לפי העניין). בכתב התביעה שהגישו ביום 2.9.2013 נגד הנתבע, יו"ר ועד הישוב, עתרו הם לקבלת פיצוי כספי בסך של 500,000 ש"ח (125,000 ש"ח לכל תובע) על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. על-פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע הוציא לשון הרע על התובעים במספר אמצעי פרסום ובהם כרוזים שנתלו ברחבי הישוב ("פשקווילים"), כרוזים שחולקו בתיבות הדואר של תושבי היישוב, אתר הישוב באינטרנט, הודעות דוא"ל שנשלחו אל תושבי היישוב וברשת החברתית "פייסבוק" (להלן גם - הפרסומים).
3. אין מחלוקת בין הצדדים על כך כי הרקע לפרסומים היה חילוקי דעות בין הנתבע ואחרים לבין התובעים על רקע נושאים הקשורים בבניית מבנה קבע לבית ספר ממלכתי דתי ביישוב והרחבתו ובעניין מיקום בנייתו. על-פי הנטען בכתבי הטענות, נראה כי עיקרי המחלוקות נובעים מכך שהתובעים סבורים כי האופן שבו מבקש הנתבע להרחיב את מבנה בית הספר אינו חוקי או אינו מצוי בתחום סמכותו. מנגד סבור הנתבע, כי על אף שלאחר שנים רבות ומאמצים רבים עלה בידיו לקדם בניית מבנה קבע לבית הספר, במקום הפעלתו במבנים יבילים, רק התנגדותם של התובעים מכשילה אפשרות זאת.
ביום 21.5.2013 התקיימה ישיבה בנושא מוסדות חינוך במועצה האזורית שומרון, שהיישוב מצוי בתחומה, שבה נכחו בין השאר, מנכ"ל המועצה, מנהל אגף החינוך במועצה, ראש אגף הנדסה במועצה, מהנדס המועצה, גזבר המועצה, מזכיר הועד המקומי שהוא גם יו"ר ועד ההורים בבית הספר וכן הנתבע והתובעים (להלן - הישיבה). במהלך ישיבה זו התברר לנתבע, כך עולה מהפרסומים ומהבקשה הנדונה, כי בעקבות פניות של התובעים אל גורמים במועצה, נמנעת המועצה מלאשר את התכניות להעברת בית הספר אל המקום המתוכנן, הכוללות גם את פיתוחו והרחבתו, כפי שתוכנן. בסופו של דבר ולאחר דין ודברים, העמידו גורמי המועצה בפני הנתבע דרישה חד משמעית להמצאת חתימות של תשעת חברי הועד המקומי, לרבות התובעים, בעניין הסכמתם למיקום בית הספר על-פי התוכנית, שאם לא כן, תבוטל תכנית זו.
לאחר הישיבה, דווח הנתבע לתושבים על תוכנה של הישיבה. על-פי הנטען בבקשה, תכלית דיווח זה הייתה להביא את דבר תוכנה של ההחלטה בישיבה לידיעת התובעים וכן להביא לכך שתושבי הישוב ישפיעו על התובעים לחתום על ההסכמה הדרושה. דווח זה פורסם בכל אפיקי הפרסום שפורטו לעיל ועל פי הנטען בבקשה, בחירת כל אמצעי פרסום אלו נבעה מהצורך הדחוף בהבאת הדברים לידיעת התושבים.
בפרסומים שפרסם הנתבע כאמור, סיפר הוא על הישיבה שכאמור, נערכה במועצה האזורית, תיאר את עיקרי תוכנה של הישיבה, את ההחלטה שהתקבלה ואת התנגדות הנתבעים וטעמיה, לשיטתו. אגב תיאור דברים אלו ובהם נשזרו משפטים המתייחסים אל התובעים, אשר לטענתם, מהווים לשון הרע ופוגעים בשמם הטוב. כך בין השאר, נקט הנתבע בפרסומים בביטויים הבאים, שחלקם הובאו בהבלטה ובהדגשה: " מחרבייך ומהרסייך ממך יצאו"; " אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים"; גורמים הנוקטים " בפעילות התקפית אנטי יישובית"; גורמים הנוקטים " באיומים ובהפחדות"; כי הם "יהלכו אימים"; סגנונם הוא " סגנון 'תמות נפשי עם פלישתים' או 'מתאבדים שיעים'"; "ממש 'עדאלה' ו'שלום עכשיו'"; " אנשים מסוימים יחבלו בכל פרויקט פיתוח השומרון".
4. לאחר שבית המשפט נעתר לשתי בקשות ארכה להגשת כתב הגנה (ביום 8.10.2013 וביום 5.11.2013), הגישה באת-כוחו של הוועד המקומי בקשה להכרה בחסינות הנתבע, אשר כאמור, מכהן בתפקיד יו"ר הוועד המקומי, אשר אליה צורפה כאמור, עמדת היועץ המשפטי של הוועד המקומי של הישוב, עו"ד דורון פרידמן (אשר הודפסה על נייר מכתבים של משרדו), שכותרתה כאמור, "הכרת יועץ משפטי רשות מקומית בחסינות עובד ציבור" בצירוף תצהיר קצר של היועץ המשפטי של הוועד המקומי. על-פי הנטען בבקשה, בהיות הנתבע עובד ציבור שפעל בקשר לתפקידו השלטוני ובמסגרתו, הרי שיש להכיר בחסינותו בהתאם להוראת סעיף 7ג(א) בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
ביום 8.1.2014 הגישו התובעים את תגובתם לבקשה והוועד המקומי השיב לתגובתם ביום 14.1.2014. ביום 19.1.2014 הגישו התובעים בקשה לאפשר להם להשיב לתשובת הוועד המקומי. בקשה זו הועברה לעיוני ביום 9.3.2014, עת הועברה התביעה להמשך שמיעתה לפניי ובהחלטה מאותו יום נדחתה בקשה זו.
ב. עיקרי טענות הצדדים
(1) עיקרי טענות הוועד המקומי - המבקש בבקשה להכרה בחיסיון
5. טענות הוועד המקומי פורטו בנייר העמדה של היועץ המשפטי של הוועד המקומי. כאמור שם, טענותיו נסמכות על בחינת כתב התביעה ונספחיו, על שיחה עם הנתבע ושמיעת גרסתו וכן על חקיקה, פסיקה (הגם שלא הפנה לאף לא פסק-דין אחד) ומאמר בסוגיה הנדונה (תמר קלהורה ומיכל ברדנשטיין, חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) - חסינות עובד הציבור, הפרקליט נא, תשע"א, עמ' 294 (להלן - קלהורה וברדנשטיין)).
על-פי הנטען בנייר העמדה, הנתבע הוא עובד ציבור וכי הפרסום מתייחס לאשר אירע בישיבה במשרדי המועצה בעניין הרחבת בית הספר ושינוי מיקומו. כנטען, לפרסומים שפרסם הנתבע הייתה מטרה כפולה. האחת, דווח לתושבים על ההתפתחויות בנושא בית הספר, שזהו נושא שלתושבים רבים יש עניין בו. השנייה, לגרום לתושבים להשפיע על התובעים להסכים לחתום על הפנייה אל המועצה האזורית בעניין מיקום בית הספר. כנטען שם, כי כל אמצעי הפרסום שננקטו הם אמצעים מקובלים בישוב, אשר גם חברי האופוזיציה שעמם נמנים התובעים נקטו בהם בעבר. היועץ המשפטי של הוועד המקומי הוסיף, כי התרשם שהיה צורך דחוף ואמיתי לדווח לתושבים על תוצאות הישיבה, כמצופה מיו"ר הוועד. עוד הוסיף, כי לא מצא כי יש בהתבטאויות הנתבע משום לשון הרע או כי נעשה שימוש בהתבטאויות החורגות ממתחם הסביר. כנטען, מדובר בהתבטאויות המשקפות ניהול "שיחה קולחת ואמיתית עם הציבור". כך גם אין באותן התבטאויות משום כוונה לגרום נזק והן אף לא נעשו מתוך שוויון נפש לאפשרות של גרימת נזק שכזה.
לאור כל אלו נטען, כי מעשיי הנתבע נעשו בתחום תפקידו השלטוני ובמסגרתו, וכי בהיעדר כל אינדיקציה לכך שנעשו כדי לגרום נזק או כי נעשו אגב אדישות לגרימת נזק, הרי שיש להכיר בחסינותו של הנתבע, אשר כנטען, פעל במסגרת תפקידו הציבורי.
6. בתגובת התובעים לבקשה נטען בין השאר, כי הבקשה להכרה בחסינות הנתבע לא הוגשה במועד הקבוע לכך בתקנות וכי הוגשה לאחר שהתבקשה ארכה להגשת כתב הגנה. בעניין זה נטען בתשובת הוועד המקומי, כי בבקשת הארכה השנייה נאמר במפורש כי הארכה להגשת כתב הגנה דרושה בין השאר, גם לשם בחינת שאלת חסינות עובד הציבור של הנתבע והגשת בקשה להכרה בחסינותו.
(2) עיקרי טענות התובעים - המשיבים בבקשה להכרה בחיסיון
7. התובעים מתנגדים לכך שתוכר חסינות הנתבע מפני התביעה בשל היותו עובד ציבור. לטענת התובעים, בפרסומים חרג הנתבע מתיאור הדברים שאירעו בישיבה וכי מדובר בפרסומים שאינם אלא דברי בלע והשמצות חמורות ופליליות. לטענתם, הפרסומים מהווים לשון הרע על התובעים, אשר הוצגו בפרסומים כמי שעוסקים בפעילות אנטי-יישובית, החפצים ברעת הישוב, העוברים עבירות פליליות מסוג איומים. כך לטענתם, הם גם הוצגו בפרסומים כ"עוכרי ישראל" המתנהלים כמו "מתאבדים שיעים". לטענת התובעים, לפרסומים הייתה מטרה אחת, שהיא הצגתם בעיני התושבים באור שלילי, תוך השפלתם וביזויים וגרימת נזק תדמיתי להם בעיניי תושבי היישוב.
התובעים הוסיפו וטענו, כפי שנטען גם בכתב התביעה, כי תוכן הפרסומים אינו אמת. שכן לטענתם, הם כלל לא פנו אל המועצה האזורית בטענה שהנתבע פעל שלא כדין בעניין מיקום הקמת בית הספר. זאת הגם שלטענתם, הנתבע אמנם פעל שלא כדין בכל הקשור בכך.